אם למקרא, בראשית א׳:א׳

1 תוספות על מגילה פתח ↗

אלהים ברא בראשית. פ"ה שאם כתבו בראשית ברא היו אומרים בראשית שם הוא ושתי רשויות הן וקשה שהרי בראשית אין שם כלל אלא בתחלה ועוד שכתבו לו בלשון יונית בתחלה ונ"ל שהיונים היו יודעים שלעולם יש להזכיר הבורא בתחילה ואם כן אלו כתבו בראשית קודם היה אומר דשתי רשויות הן והתיבה הראשונה הוי בורא אחד ואלהים הוי השני משום הכי הפכו לו:

2 תלמוד ירושלמי כלאים פתח ↗

כְּתִיב וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבוּרָתָם. יַעֲקֹב כָּל הֶן דְּהוּא מַה הוּא מְנַכֵּי. רִבִּי לָעְזָר אָמַר דְּבָרִים בְּגַב. רִבִּי חֲנִינָא אָמַר דְּבָרִים בְּגַב. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר דְּבָרִים בְּגַב. מַהוּ דְּבָרִים בְּגַב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יי בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים. וַהֲלֹא אֵין אַרְצוֹת הַחַיִּים אֶלָּא צוֹר וַחֲבֵרוֹתֶיהָ וְקֵיסָרִין וַחֲבֵרוֹתֶיהָ תַּמָּן זוֹלָא תַּמָּן שׂוֹבְעָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אֶרֶץ שֶׁמֵּיתֶיהָ חַיִּין תְּחִילָּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. וּמַה טַעַם נוֹתֵן נְשָׁמָה לְעַם עָלֶיהָ. אֶלָּא מֵעַתָּה רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּגּוֹלָה הִפְסִידוּ. אָמַר רִבִּי סִימַיי מַחְלִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִפְנֵיהֶן אֶת הָאָרֶץ וְהֵן מִתְגַּלְגְּלִין כְּנוֹדוֹת וְכֵיוָן שֶׁהֵן מַגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַפְשָׁן חוֹזְרוֹת עֲלֵיהֶן. וּמַה טַעַם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל וְנָתַתִּי רוּחִי בָּכֶם וִחְיִיתֶם.

2 בראשית רבה פתח ↗

וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף בראשית מז, כט, לָמָּה לֹא קָרָא לֹא לִרְאוּבֵן וְלֹא לִיהוּדָה, וּרְאוּבֵן הוּא הַבְּכוֹר וִיהוּדָה הוּא הַמֶּלֶךְ, וְהִנִּיחָן וְקָרָא לְיוֹסֵף, לָמָּה כֵן, בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה סֵפֶק בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת, לְפִיכָךְ וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף, וּלְפִי שֶׁהַשָּׁעָה מְסוּרָה לוֹ, בראשית מז, כט: אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם, בִּשְׁבִילְךָ יָרַדְתִּי לְמִצְרַיִם, בִּשְׁבִילְךָ אָמַרְתִּי בראשית מו, ל: אָמוּתָה הַפָּעַם. בראשית מז, כט: וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, וְכִי יֵשׁ חֶסֶד שֶׁל שֶׁקֶר שֶׁהוּא אוֹמֵר חֶסֶד וֶאֱמֶת, לָמָּה כֵן, מָשָׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר מִית בְּרֵיהּ דְּרַחֲמָךְ טְעוֹן, מִית רַחֲמָךְ פְּרוֹק. אָמַר לוֹ אִם תַּעֲשֶׂה לִי חֶסֶד לְאַחַר מִיתָתִי הוּא חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת. אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם, לָמָּה, שֶׁסּוֹפָהּ שֶׁל אֶרֶץ מִצְרַיִם לִלְקוֹת בְּכִנִּים וְיִהְיוּ מְרַחֲשׁוֹת בְּתוֹךְ גּוּפִי, לְפִיכָךְ אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. דָּבָר אַחֵר, מִפְנֵי מָה בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁלֹא יִקָּבֵר בְּמִצְרַיִם, שֶׁלֹא יַעֲשׂוּ אוֹתוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִין מִן הָעוֹבֵד כָּךְ נִפְרָעִין מִן הַנֶּעֱבָד, דִּכְתִיב שמות יב, יב: וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּדָנִיֵּאל, כֵּיוָן שֶׁפָּתַר אֶת חֲלוֹמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר מַה כְּתִיב דניאל ב, מו: בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל אַפּוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל סְגִד וּמִנְחָה וְנִיחֹחִין אֲמַר לְנַסָּכָא לֵהּ, אֲבָל דָּנִיֵּאל לֹא קִבֵּל, לָמָּה, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁנִּפְרָעִים מֵעוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים כָּךְ נִפְרָעִים הֵימֶנָּה. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּחִירָם כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, מָה הָיָה סוֹפוֹ, כְּתִיב בֵּיהּ יחזקאל כח, ב: יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ וַתֹּאמֶר אֵל אָנִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יחזקאל כח, ג: הִנֵּה חָכָם אַתָּה מִדָּנִיֵּאל, שֶׁנְּבוּכַדְנֶצַּר בִּקֵּשׁ לְהַקְרִיב לוֹ וְלֹא רָצָה וְאַתְּ עוֹשֶׂה עַצְמְךָ אֱלוֹהַּ. מֶה הָיָה סוֹפוֹ, כְּתִיב בֵּיהּ יחזקאל ב, יז: עַל אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ לִפְנֵי מְלָכִים נְתַתִּיךָ לְרַאֲוָה בְּךָ. דָּבָר אַחֵר, יַעֲקֹב אָמַר שֶׁלֹא יִפָּדוּ בִּי הַמִּצְרִים, הֵם מִשְׁתַּחֲוִים לְשֶׂה וַאֲנִי נִמְשַׁלְתִּי בְּשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה נ, יז: שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל, וּבְמִצְרַיִם כְּתִיב יחזקאל כג, כ: אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם, וּכְתִיב שמות לד, כ: וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶה בְשֶׂה, הֱוֵי אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם, וְלָמָּה כָּל הָאָבוֹת תּוֹבְעִין וּמְחַבְּבִין קְבוּרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר דְּבָרִים בְּגוֹ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר מַהוּ דְּבָרִים בְּגוֹ תהלים קטז, ט: אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שְׁנֵי דְבָרִים בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ, לָמָּה הָאָבוֹת מְחַבְּבִין קְבוּרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁמֵּתֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיִּים תְּחִלָּה בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְאוֹכְלִין שְׁנוֹת הַמָּשִׁיחַ. רַבִּי חֲנִינָא אָמַר מִי שֶׁמֵּת בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְנִקְבַּר שָׁם שְׁתֵּי מִיתוֹת יֵשׁ בְּיָדוֹ, שֶׁכָּךְ כְּתִיב ירמיה כ, ו: וְאַתָּה פַשְׁחוּר וְכֹל ישְׁבֵי בֵיתֶךָ תֵּלְכוּ בַשֶּׁבִי וְשָׁם תָּמוּת וְשָׁם תִּקָּבֵר, הֱוֵי יֵשׁ בְּיָדוֹ שְׁתֵּי מִיתוֹת, לְפִיכָךְ יַעֲקֹב אוֹמֵר לְיוֹסֵף אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. אָמַר רַבִּי סִימוֹן אִם כֵּן הִפְסִידוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם קְבוּרִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ, אֶלָּא מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה, עוֹשֶׂה לָהֶן מְחִלּוֹת בָּאָרֶץ וְעוֹשֶׂה אוֹתָן כַּמְּעָרוֹת הַלָּלוּ וְהֵן מִתְגַּלְגְּלִין וּבָאִים עַד שֶׁהֵם מַגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בָּהֶם רוּחַ שֶׁל חַיִּים וְהֵן עוֹמְדִין, מִנַּיִן שֶׁכֵּן כְּתִיב יחזקאל לז, יב: הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ יחזקאל לז, יד: וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִקְרָא מָלֵא הוּא שֶׁכֵּיוָן שֶׁהֵן מַגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בָּהֶם נְשָׁמָה, שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה מב, ה: נֹתֵן נְשָׁמָה לָעָם עָלֶיהָ. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּפִּילִי שֶׁחוּץ לִטְבֶרְיָא, רָאוּ אָרוֹן שֶׁל מֵת שֶׁבָּא מִחוּצָה לָאָרֶץ לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמַר רַבִּי לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מָה הוֹעִיל זֶה שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ וּבָא לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲנִי קוֹרֵא עָלָיו ירמיה ב, ז: וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה, בְּחַיֵּיכֶם ירמיה ב, ז: וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי, בְּמִיתַתְכֶם. אָמַר לוֹ כֵּיוָן שֶׁהוּא נִקְבַּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַפֵּר לוֹ, דִּכְתִיב דברים לב, מג: וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן כְּשֶׁהָיָה מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם אָמַר לְאוֹתָן שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לְהִטַּפֵּל בּוֹ, קִבְרוּ אוֹתִי בְּכֵלִים צְבוּעִים דִּבְרִיקָא לֹא לְבָנִים וְלֹא שְׁחוֹרִים, שֶׁאִם עָמַדְתִּי בֵּין הַצַּדִּיקִים לֹא נֵבוֹשׁ וְאִם עָמַדְתִּי בֵּין הָרְשָׁעִים לֹא נִכָּלֵם. רַבִּי יֹאשְׁיָה כְּשֶׁהָיָה נִפְטַר מִן הָעוֹלָם אָמַר לְמִי שֶׁהוּא עוֹמֵד עָלָיו קִרְאוּ לִי לְתַלְמִידַי, אָמַר לָהֶם קִבְרוּ אוֹתִי בְּכֵלִים לְבָנִים, לָמָּה, שֶׁאֵינִי בּוֹשׁ בְּמַעֲשַׂי לְהַקְבִּיל פְּנֵי בּוֹרְאִי. רַבֵּנוּ כְּשֶׁהָיָה נִפְטַר מִן הָעוֹלָם צִוָּה שְׁלשָׁה דְבָרִים, אָמַר לָהֶם אַל תָּזוּז אַלְמָנוּתִי מִתּוֹךְ בֵּיתִי, וְאַל תִּסְפְּדוּנִי בָּעֲיָרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאַל תַּנִּיחוּ לְנָכְרִי שֶׁיִּגַּע בְּמִטָּתִי אֶלָּא מִי שֶׁנִּטַּפֵּל עִמִּי בְּחַיַּי יְטַפֵּל בִּי בְּמוֹתִי. בְּחַיָּיו הָיָה דָר בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְהָיָה קוֹרֵא עַל עַצְמוֹ וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְחָיָה יְהוּדָה בְּצִפּוֹרִי שְׁבַע עֶשְׂרֵה שְׁנִין. רַבֵּנוּ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה חָשַׁשׁ בְּשִׁנָּיו וְכָל אוֹתָן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה לֹא מֵתָה חַיָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא הִפִּילָה אִשָּׁה עֻבָּרָהּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּסוֹף שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה כָּעַס רַבֵּנוּ עַל רַבִּי חִיָּא הַגָּדוֹל, נִכְנַס אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב אֵצֶל רַבֵּנוּ בִּדְמוּתוֹ שֶׁל רַבִּי חִיָּא וְנָתַן יָדוֹ עַל שִׁנּוֹ וּמִיָּד נִתְרַפֵּא, לְמָחָר נִכְנַס רַבִּי חִיָּא אֶצְלוֹ אָמַר לוֹ רַבִּי אוֹתָהּ שִׁנָּךְ מַה הִיא עֲשׂוּיָה, אָמַר מִשָּׁעָה שֶׁנָּתַתָּ יָדְךָ עָלֶיהָ אֶתְמוֹל נִתְרַפְּאָה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר רַבִּי חִיָּא אִי לָכֶם חַיּוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אִי לָכֶם עֻבָּרוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ כֵן אָמַר לוֹ לֹא הָיִיתִי אֲנִי שֶׁנָּתַתִּי יָדִי עַל שִׁנֶּךָ. יָדַע רַבֵּנוּ שֶׁאֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב הָיָה, מֵאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל לִנְהֹג בְּרַבִּי חִיָּא כָּבוֹד.

7 בראשית רבה פתח ↗

רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בראשית ב, א: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בִּזְּמַנָּן, וְכָל צְבָאָם בִּזְּמַנָּן. אָמַר לֵיהּ רַבִּי נְחֶמְיָה וְהָא כְתִיב: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, מְלַמֵּד שֶׁבּוֹ בַּיּוֹם נִבְרְאוּ, בּוֹ בַּיּוֹם הוֹצִיאוּ תּוֹלְדוֹת. אָמַר לוֹ, וְהָכְתִיב: וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד, יוֹם שֵׁנִי, יוֹם שְׁלִישִׁי, יוֹם רְבִיעִי, יוֹם חֲמִישִׁי, יוֹם שִׁשִׁי. אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה כִּמְלַקְטֵי תְּאֵנִים הֵן, כָּל אֶחָד וְאֶחָד הוֹפִיעַ בִּזְמַנּוֹ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה עַל הֲדָא דְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר בראשית א, יב: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ, דָּבָר שֶׁהָיָה פָּקוּד בְּיָדֶיהָ.

1 בראשית ברא. מכותבי כנען הקדמונים לא נשאר זכר למו זולתי לסאנקוניאטון שמספריו לקט סופר אחר אחרון הרבה בזמן, הוא בירוזו ושניהם נזכרו בספר מאור עינים לר' עזריה מן האדומים ואולי גם בספרים אחרים, ובתוך לקוטי בירוזו נמצא ספור מעשה הבריאה לסאנקוניאטון בו יספר, שאיש אחד שמו אלהים ואשת שמה בראשית דוקלוט I 154. נזדווגו ונולד להם בן שמו שמים ובת שמה ארץ ע"כ, וכבר מזמן רב הרגישו חוקרי זמנינו שספור סאנקוניאטון הוא כתבנית ספור התורה כקוף בפני אדם, ובקצת שבושים כשמות אלהים ובראשית, שלא באו כתקונן, ובכל זאת לא נסתפקו המבינים בדבריו שגנוב גונבו מארץ העברים. אפס על ענין הזווג שבדה האיש סאנקוניאטון, בין בראשית ובין אלהים והבנים אשר יולדו להם שמים וארץ, לא נתעוררו כראוי למצוא מקור נפתח ממנו שאב הכנעני הלז: ולדעתי אין ספק שמחכמת ישראל המקובלת דלה דלה סאנקוניאטון ולקחה אזנו שמץ מנהו מפי השמועה, וכאשר יחלום החולם ולא בדעת ידבר כן העתיר דברים והוא לא ידע אולי תוכן כוונתם, ומי שישקיף על פני הזהר או נסה קצת ללכת בחידות המקובלים ומשליהם, לא יסתפק בזה שמיום הוסד החכמה ועד עתה תמיד פירשו פסוק בראשית על אופן זה ממש ופירשו בראשית היא ספירת החכמה, אלהים בינה, ומזווגם נולדו שמים וארץ דהיינו תפארת ומלכות — וחוץ מדבריהם פעל ברא הוא נגזר מבר בן וענינם שוה כמו שבנה מבן וענינם שוה, וההשתוות הלז והתאחז ענין הבריאה בשם בן ובר הוא גלוי יקר מבואר יוצא מעמקי שפת ל"הק יתן עדיו לכבוד ולתפארת הקבלה, אין כאן מקום להאריך בו ומה שיש להעיר הוא מה שנמצא זכר בדברי חז"ל לטעות סאנקוניאטון בפ"ק דמגלה במעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים, ובין השנוים כתבו לו אלהים ברא בראשית ועיין רש"י שם שפירש שלא יאמר בראשית שם הוא ושתי רשויות הן האחד ברא את השני, ועיין שם התוספות שהקשו על פירש"י, שהרי בראשית אינו שם כלל, ואיך יוכלו לטעות וכו' ופירשו הם ז"ל "משום דמסתבר להו למינים שהפסוק הזכיר הבורא ראשון, הלכך אם כתבו בראשית ברא אלהים היה טענת תלמי לומר בראשית הוא הבורא של עולם יש להזכיר הבורא בתחילה וכו' וב' רשויות הם וכו', ולפי הנראה היטב חרה לו למהרש"א, שעדיין לא יצאנו מידי קושייתם כיון שכתבו לו בלשון יון בתחלה איך יפרשו לשון אלהות וכו' אלא שאולי אין כוונת התוס' כמו שהבין מהרש"א ז"ל ודעתם לומר שתלמי בראותו התורה פותחת במלת בראשית או תחלה בלשון יון, לא יאמין שתרגמו לו כראוי "משום דמסתבר להו למינים שהפסוק הזכיר הבורא ראשון" ויבוא לחשוד בהם ויאמר שבמקום שתרגמו לו בתחלה היה איזה שם אחר שענינו אלהות והם העלימו ממנו מיראתם שלא יעליל עליהם ויבוא להאמין שיש בתורה שתי רשויות, ועל כן הפכו לו: זוהי כוונת. התוספות לדעתי — אלא שאחר כל האמור מתרגום סאנקוניאטון, ואחר כל מה שידענו מחכמי ישראל שבאלכסנדריא של מצרים ובראשם פילון, שיכנו ספירת החכמה בשם ראשית, ואחר שידענו מתרגום ירושלמי שתרגם בראשית בחכמתא — ואחר ששמענו במדרשי חז"ל בזכות ישראל נברא העולם שנקראו ראשית — וי"א בזכות משה שנק' ראשית — וי"א בזכות התורה שנק' ראשית — ועל הכל אחר שידענו שבסתרי הקבלה חכמה עליונה נקראת ראשית — א"כ אחר כל הדברים והאמת האלה אורו עינינו להבין מה היה להם לע"ב זקנים לשנות סדרי בראשית. ונתאמתו באופן נפלא דברי רש"י וסרו מהר מעליו תלונות התוספות, כי אמת יהגה חכו שקרוב ונראה שמהטעמים הנזכרים יאמינו תלמי וסיעתו שראשית או תחלה בלשון יון הוא כנוי לספירת החכמה, ובזה הוסר המסוה על כוונת השבעים בשנוי זה כי נפשם יודעת מאד כמה שגו ברואה הגוים עוע"ז והמתחכמים בעמינו להוציא לכוונות רחוקות סתרי התורה, ונשמרו מלתת מכשול לפניהם כמו שישמרו מקובלי זמנינו מלתת מכשול בדרושי הקבלה לפני המתנצרים והמטים עקלקלותם בארחות הקבלה, והמכשלה הזאת שנשמרו ממנה הראשונים, בה נוקשו ונלכדו הנוצרים ובראשם המיסד דתם כשחדש טעות הקדמונים וקרא את עצמו ראשית בשו' יוחנן .25.8 ובפי תלמידיו נקרא ראש — קולוס' פ"ב י"ט ושניהם נשתמשו בשרביטו של מלך הנקרא בקבלת ישראל ראשית, וראש. ואולי מהשבוש הזה ומיציאת שם זה לחולין אמרו ז"ל אין ראש אלא ע"ז — וכן מחכמי הנוצרים הראשונים פירשו בראשית על הבן, עיין Gioberti filos. della rivelaz. p. 301. והדרוש ארוך ונכבד. ובעיני יפלא כיצד רש"י ז"ל קלע אל מטרת האמת ולא יחטיא, הגם כי נעלם ממנו יסוד פירושו שהוא שם ראשית אצל האלכסנדריים לרמוז על דבר אלהי, ובכל זאת לא שב אחור ללמד לנו הפירוש הנכון ולא פחד מתלונות התוספות גם כי נראים ונגלים הם לעין כל ולא נעלמו ממנו — אין זאת כי אם רוח הקבלה המפעמת בקרבו. וכאשר הראיתיך בעיניך בדברי חז"ל זכר למו לדעות המקובלים בכנויי החכמה הנקראת ראשית מלבד האלכסנדרים, וידידיה, והתרגום כן הבה נא נבוא למצוא בדברי חז"ל תשלום פירוש המקובלים בפסוק ראשון, ולראות שמות שמים וארץ משמשים אצלם כדרך שמצאנו אצלם שם ראשית להוראה ההיא הפנימית שרצו בה המקובלים, והענין הזה יגלה ויראה בב"ר פ"א ר' ישמעאל שאל את ר"ע א"ל בשביל ששמשת את נחום איש גם זו עשרים וב' שנים.... הדין דכתיב הכי מהו? א"ל אלו נאמר בראשית ברא אלהים שמים וארץ הייתי אומר אף שמים וארץ אלהות הן ע"כ. והנה הגם שר"ע בא לשלול הפירוש הזה שיהיו אלוהות, לא יעלה על לב שיוכל איש לטעות ולחשוב על שמים וארץ דקרא שהיו אלוהות, וביתר שאת תחול קושיית התוספות, אם מפני, שא"כ שגם שמים, וארץ אלוהות הם, א"כ מהו הנברא? ואם מפני שלהיות התורה בלשון הקדש ולא העתקה כמעשה דע"ב זקנים, רחוק הוא שיטעו בלשון הנהוג, אם לא שנאמר והוא האמת הגמור אצלי שכבר בזמן ר"ע וגם אצלו ע"ה היו שמים וארץ כנויים לדברים אלהיים שאינן רק מדותיו יתברך, רק לא נתיחס להם האלהות בפרטות כדברי הטועים, ובא ר"ע ופירש שלהוציא מלב המינים ולשרש בלבנו אמונת האחדות, נכתב את השמים כדי שנבין שאינם אלהות — ואם על השמים החומריים כבר הם נבראים, ואם על השכליים אינם כלל אלהות רק מדותיו יתברך והכל אל אחד בלי שנוי ופרוד ית' שמו — וא"ש הי"ב.

2 ומהמקומות שנזכרו בדחז"ל שמים וארץ להוראה פנימית, לדעתי אומרם שבועות פ"ד משביעני עליכם וכו' הרי אלו חייבין, בשמים ובארץ הרי אלו פטורין, באל"ף דל"ת, במ"ד ה"י, בשדי, בצבאות וכו' הרי אלו חייבין ע"כ. — וכל הקורא במשנה זו מבלי שיטה ימין ושמאל לשמוע בלמודים, ובמפרשי דבריה לא יסתפק שכשהכניסו שמים וארץ בתוך שמות הקדש, נתכוונו לאיזה אמונות ושמות וכנויים המורים על האלהות — ושמים וארץ בכללן — ומה לי עוד לראיות אחר שבפירוש אמרו על הקדוש ברוך הוא מנין שהקב"ה שמו שמים, שנאמר ואתה תשמע השמים, וכגון זה נשתמשו בסנהדרין במשל שמים וארץ לרמוז על הרוח והחומר, בפסוק יקרא אל השמים מעל זו הנשמה, ואל הארץ לדין עמו זה הגוף, ושם ארץ מצאנוהו אצל חז"ל ג"כ לכוונה נסתרת במקומות לא מזער, ובתוכם כעין החשמל אגדה יקרה מפנינים בתלמוד ירושלמי ובבראשית רבא, שכתוב שם ירוש' כלאים סוף פ"ט — ב"ר פ' ויחי כתיב ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם כל הן דהוא מהו מנכי כלומר מה היה מפסיד אם היה נקבר במצרים ר"א אומר דברים בגו, רבי חנינא אומר דברים בגו, ריב"ל אמר דברים בגו, מהו דברים בגו? רשב"ל אומר אתהלך לפני ה' בארצות החיים, ע"כ, ולא יכולתי להבין דברי המתנות כהונה בב"ר שהטעם הכמוס בדברים בגו הוא שמתי א"י חיים תחלה, וכתב "כדמפרש ואזיל.... וכן הוא להדיא בירושלמי סוף כלאים" — ע"כ, ואינני רואה לא פירוש בב"ר ולא להדיא בירושלמי, שהרי בב"ר מאמר בפ"ע בא אחר זה, ואין לו שייכות כלל עם דברי השלמים הללו — והוא מ"ש שם אמרו רבותינו שני דברים בשם רבי חלבו למה האבות מחבבין קבורת א"י? שמתי א"י חיים תחלה ע"כ. — ומלבד שנראה בעליל מסדר המאמרים שכל א' מאמר בפ"ע, לא ידעתי מה להם לר"א ולר"ח ולריב"ל שאמרו דברים בגו לסתום דבריהם כספר החתום, ומה צורך להסתיר שמתי א"י חיים תחלה והלא בפירוש נאמר אח"כ, וגם רשב"ל שעשה עצמו כמגלה סודם לא הוציא מפיו מלין, רק פסוק אחד באופן נסתר ודרך רמז אתהלך לפני וגו' בארצות החיים, ועוד היכן רמוז בפסוק זה שמתי א"י חיים תחלה? — ועוד יציבא בארעא וגיורא בשמי שמייא. שר' חלבו שאמר בפירוש שהטעם משום שמתי א"י חיים תחלה לא זכר על דל שפתיו הפסוק שהביא רשב"ל שלדעת המ"כ רמוז בו הטעם שמתי א"י חיים תחלה היינו אתהלך וגו' בארצות החיים: וגם הרב יפה מראה חוץ מכבודו, לא דקדק יפה בהבנת דברי הירוש', ואם צדק בדחייתו פירוש העין יעקב שכתב פירוש שאינו פירוש, גם הוא שגה כשייחס לר"א ולר"ח ולריב"ל חסרון ידיעה ופי' דברים בגו סוד יש בדבר ואנכי לא ידעתי עד שבא שרשב"ל וגלה הסוד, וגם הוא נלכד בדעת המ"כ שהסוד הוא שמתי א"י חיים תחלה, ואין ראיה ממה שהוסיף הירוש' רשב"ל בשם בר קפרא, ותשובתו בצדו, שהן לו יהי שרשב"ל זה הוא בעצמו האומר אתהלך וגו' בב"ר ריב"ל הוא המפרש מהו דברים בגו אתהלך וגו' בארצות החיים, ולדעתי גירסת הב"ר היא הנכונה וצריך לגרוס בירוש' תחת רשב"ל אומר אתהלך ריב"ל אומר כגירסת הב"ר וריב"ל הוא ראש המדברים בכ"מ בעניני האגדה והסתרים כידוע, משא"כ רשב"ל הנה האומר טעם שמתי א"י חיים תחלה הוא בעצם וראשונה בר קפרא ורשב"ל משמו הוא דקאמר, ואם תחלת דברי רשב"ל מכוונים אל סופם, היה לו להזכיר בר קפרא בראש דבריו כנהוג בכ"מ — ולא נכחד כל זה מהרב יפה מראה והרגיש בשתים אלה שהשגנו עליו, והודה במקצת — אם על הראשונה שלא ידעו ר"ח ור"א הסוד כתב וז"ל: ויתכן דר"א ור"ח וריב"ל נמי ידעי ליה ולא פירשו לפי שאין ההקש מחייבו — ואם על השנייה ר"ל בדעת רשב"ל ובר קפרא הוסיף וכתב: ויתכן שהסוד הוא לרשב"ל כלו' לרשב"ל לבדו שהנפש בהפרדה מן הגוף בהיותו בא"י עולה למעלה למכון שבתה דרך ישרה לפי שמקום הנשמות הטהורות תחת כסא הכבוד שהוא מכוון כנגד א"י... ודברים אלו במטבע הקבלה נטבעו הגם שבאו במליצות תלמודיות כי ידוע היות כסא הכבוד — והארץ העליונה, וארץ ישראל, הכל דבר אחד בחכמת הקבלה — ותכבד הראיה כשנסתכל, שבאה אגדה זו בירושלמי על יעקב לבדו וידוע שאליו תתיחס ארץ ישראל בפרטות כהתייחס הת"ת שמים, יעקב אל המלכות א"י, מלכות, ארץ החיים והבן כיצד האמת מסכים עם עצמו ועושה שלום בשמי מרומיו. — ועוד תשמע ממני דברים ארוכים במליצות שמים וארץ אצל חז"ל להוראה נסתרת בספרי משמות חכמת הקבלה וספריה אצל חז"ל — ועיין מה שכתבתי על את השמים שבא לרמוז על המלאכים, ומה מאד יסכים זה עם מה שנתקבל אצל חכמי האמת כי המלאכים ביצירה הוא הת"ת והוא השמים הנסתרים.

3 אלהים. לשון רבים להשלימו בכל מיני שלמיות, או להורות שהוא יכול על ההפכים, — כתר תורה להקראי ר' אהרן — בארץ טוסקאנא הקדמונית השם הכללי לאלהיהם היה איסר לשון רבים לכל א' מהם, ועד היום בלשון איזלאנדא משתמשים בלשון איסר ל' רבים מֵאַס להורות אל, וכתב חוקר אחד "א"כ יהיה שם כללי כמו אלהים שבתורה Zoega Abhand. 327. וראיתי מי שפירש מזה הענין חכמות בנתה ביתה וגו' כי החכמה האלהית הכוללת יש בה כל מיני חכמות והיא כללותן.

4 את השמים. יש מי שמצא רמז במלת שמים לבריאת המלאכים שלא נזכרה בפירוש, ויש קצת ראיה ששמים פעמים שיורה על המלאכים בפסוק הגידו השמים צדקו וראו כל העמים כבודו כלומר העליונים והתחתונים, והתרגום הבין כך שתרגם הגידו וגו' יתכויין אנגלי מרומא וכו' ונקראו המלאכים שמים כמו שיושבי הארץ נקראו ארץ כמו וכל הארץ באו מצרימה ועיין למעלה פ' בראשית וכו'

5 את השמים. שמים נקראו בלשון רבים כי הם שנים למעלה ולמטה מן הארץ וזה לעד כי הכל גלוי וצפוי לפניו יתברך, וכבר הודיע האמת על ידי תורתו — והאפודי כתב, שמים על שני קטבי התנועה היומית יאמר שהם שם. עיין רקמה לר"י אבן 'גנאח קע"ב.

6 ארץ. החכם רי'גיו כתב שהיא משרש רוץ ורמז בה ההליכה כדעת האחרונים, ונסתייע מחז"ל שאמרו למה נק' שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, וראוי להעיר שבלשון סאנסקריט הנדברת בארץ הודו אומרים גא ר"ל ארץ וענינה הליכה וריצה — ויותר יפלא שכפי דעת העברים וההודיים הארץ עומדת, וזה לאות כי הלשון חכם מהמדברים בו ומקורו למעלה מהם. עיין Pauthier, Essai p. 82.

7 השמטה: בראשית. דעת קצת מרבותינו שכל הדברים נבראו בבת אחת ב"ר פ' יב ומ"א וגם רש"י פ' בראשית פנה הדרך לפני אגוסטינו לכתוב גם הוא כזאת, ועליו נסמך הטבעי Lazzaro Moro בספרו Disscrtaz. sull' origine dei crostacei — V. Riv. Contemp. vol. XXlX. fas. 103. רק הוסיף כדברי רבותינו שלא קנו הדברים שלמות רק דבר יום ביומו היום דבראשית, לדעתו זמן בלתי מוגבל, ועיין מ"ש על זה בפרשה ודעת קדמונית היא באומתינו אחר שנזכרה בס' בן סירא Ecclesiastico בז"הל' העומד לנצח ברא כל הדברים גם יחד -- ובאומרם שנברא הכל בבת אחת נתכוונו, לסבתם וכחם הגנוז בחומר, ובזה פירש גם הוא הטבעי שזכרנו, וכל עשב השדה טרם יהיה בארץ, וכל שיח השדה טרם יצמח, ר"ל שקודם הוויתם הנגלית בפעל, כבר היתה להם הויה כמוסה בכח בחיק ההיולי הראשון, והפ' נקשר אל הקודם, שביום עשות וגו' עשה ג"כ כל עשב טרם וכו' וכל שיח וכו' וכן הורה לנוצרים Cornelio a lapide in Gen. Cap. l. p. 34. ודברי החבר בס' הכוזרי ידועים שהענין האלהי יקום פתאום, באופן שכפי האמונות האלה ההיולי נשא בחיקו כל הצורות העתידות להבראות והיו נגלים ותולכים מהפשוט אל המורכב: וראיתי מי שהעיר שבזה הדרך דרכו גדולי הטבעים שבזמנינו היינו לירד עד תכלית כל הצורות החיוניות בצמחים ובב"ח, לדעת איזוהי הצורה הראשונה אשר ממנה יתהוו כלם, ואשר היא עומדת תחתם להחיותם, ומצאו שהוא המורכב הראשון הנק' אצלם Cellula שאין לא צמח ולא ב"ח שימלט ממנה, ומה שיקרה לכל איש ואיש בבחינת המין קרה לכל המינים בבחינת המין הראשון הכולל את כלם הוא ההיולי — ומה יפו פעמי החקירה הזאת להגיענו עד שער חכמת הקבלה, והנלמד ממנה על המלכות שהיא ההיולי העליון והיא שומרת כל התמונות: הביטה נפלאות איך החכמה הטבעית האחרונה נעוצה בחכמה האלהית הראשונה — ואיזה עבר רוח החקירה בקדמונינו אם לא דבר ה' יהגו בגרונם?

8 בראשית. עיין במקומו מה שכתבתי על שנוי השבעים, ופירוש רש"י והראיות והגלויים המוכיחים על אמתותו נגד מה שהשיגו עליו ומה ששנו מפירושו, ואנה עוד ה' לפני גלוי יקר לזווג עם דעות האלכסנדריים שזכרתי ויותר מבואר הימנו כי ידענו ממארקוס מין נוצרי בדור ב' לחשבונם תלמיד וואלינטינו ושניהם מלומדי חכמות מצרים שבפירוש היה אומר שמלת בראשית ברא אלהים שבתורה או EN ARCHl בהעתקה יונית כאשר היתה לפניו הוא התחלת כל המציאות וממנו יצאו כל החיות העליונות EONS מקבילים לספירות המקובלים כמו שבאמת מספירת חכמה שהיא ראשית יצאו כל צבאות ה', הן הספירות משולשים בעולמות בי"ע כי האצילות הוא האלהי הכולל כלם במספר שלשים כמו שהיה גם הוא אומר ששלשים הם האיאון Eons החיות העליונות שיצאו מהראשית דמעשה בראשית EN ARCHl עיין Bergier. Diet. de theolog. Vol. lll. p. 303.

9 בראשית וכו'. חכם גדול Gioberti הרגיש בהוראת הפנימית שבשם שמים דמעשה בראשית כדעת המקובלים וכתב Le ClEL de la bible, e' est l' Hyperuranus des Platoniciens, c' est a dire le LlEU DES lDEES.... il s' appelle ClEL par allusion au CONTlNU lNFlNl — Gioberti filos. della Rivelaz. 323. — ועל מקצוע זה ראיתי דברים נעימים ברא"בע תלים ט' "והקב"ה נקרא מעון והוא התקרה העליונה, ולכן הושאל לשמים, כי ה' הוא המעון באמת — ובשלש נתחתן רא"בע לחכמי הקבלה בשיחה קלה זו. א' בשם שמים או מעון מיוחס לו ית' ולדעת רד"ק גם מרום שבפסוק רבים לוחמים לי מרום תלים נ"ז ירמוז אליו ית' ב', באומרו כי הוא המעון באמת נתכוון לדברי חז"ל הוא מקומו של עולם וכו' רק לא יובן כ"א על פי דרכי הקבלה, ג' באומרו והוא התקרה העליונה — ואין בינו לבין חז"ל כמלא נימא, כשאמרו בעצלתים ימך המקרה, ואין מקרה אלא הקב"ה, וגם זה לא יובן כ"א בסוד הבנין הידוע אצל חכמי האלהות הפורטים כל חלקי הבנין וקורים בשמותם מרום רקיעא עד תהומא דארעא.

10 השמטה: בראשית ברא. ענין בריאה אם היא יש מאין לא נתבאר בפירוש בדברי רבותינו הקדמונים, עם היות כי הוא הדבר הנלמד מהרבה ממליצותיהם וויכוחיהם עם המינים, ומדברי שני קדמונים נראה שכן היתה דעת רבותינו, האחד הוא איאיסיביו בהכנת האינגליון דפוס פאריז. l. 536 הגם כי הוא חשוד להרכיב דעות ואמנות הנוצרים עם אמונותינו, והב' הוא ידידיה שם. 360 האומר כי החומר הוגבל בכמותו כפי הצורה הנרצית אצל הבורא ע"ש. — וראיתי פירוש על פעל זה, בנוי על יסודות הקבלה ונכון הוא מאד אצלי — צוף נובלית להר"ר אליקים לונדון דל"ג וז"ל וברא הוא כריתה וגזרה שנכרת ונעקר העולם מעקרו אע"פי שאין כריתה ח"ו אלא הבדל ע"י אמצעי שיש באצילות ויצא לחוץ והיה דבר קיים חוץ לשכל Ad — extra כדמות הציור שבשכל הקדמון. — וכן ראיתי לחכם גדול איטלקי ג'יוברטי Gioberti שהעיר כזאת על השם האיטלקי Existence וכתב. EFFLUSSO. Esistenza dice anche etimo — logicamente

1 רש"י על מגילה פתח ↗

אלהים ברא בראשית - את השמים שלא יאמר בראשית שם הוא ושתי רשויות הן וראשון ברא את השני:

2 סנהדרין פתח ↗

אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא נְשָׁמָה וְזוֹרְקָהּ בַּגּוּף, וְדָן אוֹתָם כְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ״. ״יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל״ – זוֹ נְשָׁמָה, ״וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ״ – זֶה הַגּוּף.

אם למקרא Genesis 1:2 »